פלוטו

רחוק בקצה השכונה

הרחק מכאן, בקצה מערכת-השמש שלנו, נע באטיות כוכב-לכת קטנטן. כוכב-לכת זה הוא הקטן ביותר מבין כוכבי-הלכת. אפילו בטלסקופים ניתן להבחין בו רק בקושי. זהו פלוטו - כוכב-הלכת התשיעי במערכת השמש, והאחרון שהתגלה לנו. אל פלוטו - כוכב-הלכת שבקצה "שכונת השמש" שלנו - לא נשלחו חלליות.

ת"ז

שם: פלוטו
סוג: כוכב-לכת, התשיעי במרחק מהשמש
קוטר בקו-המשווה: 2302 ק"מ
מסה: כ-0.03 ממסת כדור-הארץ צפיפות: כ-2.0 גרם/סמ"ק
כוח-המשיכה: חלש
מרחק ממוצע מהשמש: 5,915.799 מיליון ק"מ
הרכב: גז קפוא
זמן הסיבוב העצמי (אורך היממה): 6 ימי-ארץ ו09:07 שעות
זמן ההקפה סביב השמש (אורך השנה): 248 שנות-ארץ
ירחים: 1
טמפרטורה: -233 מעלות

גודל

פלוטו הוא הקטן בכוכבי-הלכת שבמערכת השמש. קוטרו רק כחמישית מקוטרו של כדור-הארץ, והוא גדול רק במעט מהירח שלנו.

הרכב

הרכבו של כוכב-הלכת פלוטו מאוד יוצא דופן... הוא אינו שייך למשפחת כוכבי-הלכת הסלעיים, כמו נוגה וכדור-הארץ, וגם לא לקבוצת הענקים - כמו צדק ושבתאי. פלוטו עשוי ברובו מגזים שקפאו והפכו לחומרים מוצקים (קרח)! החוקרים סבורים שלפלוטו יש ליבה עשויה מסלע, והיא עטופה בשכבה עבה של קרח ושל גז מתאן שקפא.

כוח-משיכה

פלוטו הוא הקטן בכוכבי-הלכת במערכת השמש ובעל המסה הקטנה ביותר. לכן, כוח-המשיכה שלו חלש, פחות מ-%10 מזה של כדור-הארץ. פירוש הדבר, שחפצים ישקלו על פניו של פלוטו כעשירית ממשקלם בכדור-הארץ.

כמה רחוק מהשמש?

מי רחוק יותר מהשמש? פלוטו או נפטון? מסלול ההקפה של פלוטו סביב השמש אליפטי במיוחד. עובדה זו משפיעה על מרחקו מן השמש: מ-4.4 מיליארדי ק"מ (כאשר פלוטו נמצא הכי קרוב לשמש) ועד ל-7.4 מיליארדי ק"מ (כאשר הוא נמצא הכי רחוק מהשמש). אין עוד כוכב-לכת, כמו פלוטו, שמרחקו מן השמש משתנה בצורה כה גדולה! כמעט תמיד הכי רחוק בגלל האליפטיות של מסלולו נמצא פלוטו בכל הקפה, במשך כמה עשרות שנים, קרוב יותר לשמש מאשר נפטון. מצב זה קורה גם עכשיו, בסוף המאה ה-20: משנת 1979 ועד לשנת 1999 פלוטו קרוב יותר לשמש מאשר נפטון. רק אחרי שנת 1999 ישוב פלוטו להחזיר בתואר "כוכב-הלכת הרחוק ביותר מהשמש".

התנגשות בחלל?

על אף שנראה לנו שפלוטו עובר את מסלולו של נפטון - אין סכנה של התנגשות ביניהם: המסלולים אינם חוצים זה את זה, מפני שאינם מצויים באותו מישור.

זמן ההקפה סביב השמש (אורך השנה)

השנה של פלוטו היא הארוכה ביותר בשנות כוכבי-הלכת! פלוטו משלים את מסלול הקפתו סביב השמש ב-248 שנים! הוא האטי ביותר מכל כוכבי-הלכת במערכת השמש.

זמן הסיבוב העצמי (אורך היממה)

פלוטו הוא האטי בין כל כוכבי-הלכת: הוא משלים סיבוב אחד סביב צירו במשך 6 ימי-ארץ ו-9 שעות. פלוטו נטוי על צירו בזווית גדולה למדי, כ-57 מעלות (רק אורנוס נטוי יותר ממנו). גם כיוון הסיבוב של פלוטו סביב צירו הוא הפוך ביחס לרוב כוכבי- הלכת האחרים. כמו באורנוס, גם על-פני פלוטו אין כמעט חלוקה ליום וללילה - החלק הקרוב אל השמש מואר כל הזמן, ואילו החלק המרוחק - חשוך.

זוג מהשמים

לפלוטו יש ירח אחד - אבל איזה ירח!!! גודלו כמחצית גודלו של פלוטו ושמו "כארון". במערכת השמש זהו הירח הגדול ביותר ביחס לכוכב-הלכת שלו. כארון נתגלה ב-1978 בתצלום של פלוטו בטלסקופ. האסטרונומים הופתעו לראות מעל הכתם הזוהר של פלוטו, עוד נקודה קטנה ומאירה. מעקב אחרי הנקודה המאירה גילה שהיא מקיפה את פלוטו. מכאן, שזהו ירח, אשר חג קרוב מאוד לפלוטו.

יש המכנים את הצמד פלוטו-כארון בשם "כוכב-הלכת הכפול" בגלל קרבתם זה לזה ובגלל הדמיון בגודלם. כארון סובב סביב פלוטו כמו בן-זוג מוקסם: פניו מופנים אל פלוטו במבט נצחי, כלומר - אילו היה מישהו נמצא על פלוטו, הוא היה רואה את אותו הצד של כארון כל הזמן. תופעה זו דומה למצבו של הירח ושל כדור-הארץ - גם הירח שלנו מפנה את אותו הצד אל כדור-הארץ.

קררררר........

פלוטו הוא עולם קפוא: הוא כל-כך רחוק מהשמש, עד שכמות הקרינה המגיעה אליו מהשמש קטנה פי 1,600 בערך מן הקרינה המגיעה אלינו. לכן, זהו המקום הקר ביותר במערכת השמש - 230 מעלות מתחת לאפס! לפלוטו אין אטמוספירה, ולכן אין בו, כנראה, עננים או כל תופעה אחרת של מזג-אוויר כפי שאנחנו מכירים.

"יש שם משהו?"

בסוף המאה ה-19 הטרידו אורנוס ונפטון את האסטרונומים שצפו במסלולם: הם תמיד סטו מעט מהמקום שבו היו אמורים להימצא על-פי החישובים... סטייה חוזרת זו הביאה את האסטרונומים להשערה, שכנראה, יש שם "משהו" - אולי עוד כוכב-לכת בלתי ידוע, שכוח-המשיכה שלו גורם ל"הפרעות" הזעירות בתנועתם של שני הכוכבים. האסטרונום האמריקני, פ' לוואל, חישב היכן צריך להימצא כוכב-הלכת החסר. הוא ועוזריו סקרו אזור זה בשמים וצילמו אלפי תמונות. לוואל מת ב-1916 ורק ב-1930 גילה קלייד טומבו את כוכב-הלכת פלוטו.

תצפיות ראשונות של האבל

המרחק הגדול של פלוטו מכדור-הארץ לא אפשר למדענים לצפות בפני השטח שלו, אפילו מבעד לעדשותיהם של גדולי הטלסקופים. כל מה שראו היה נקודת אור קטנה ומעורפלת. רק בשנת 1996 הצליחו האסטרונומים לחזות בפני השטח של פלוטו לראשונה, וזאת באמצעות טלסקופ החלל "האבל". מסתבר שפני השטח מגוונים ומיוחדים, והם מורכבים מעירוב של משטחים בצבעים שונים: ישנם אזורים צחים כשלג לבן, וישנם כהים יותר, הנראים כשלג מלוכלך בבוץ. המדענים זיהו בקטבים כיפות קרח לבנות, החצויות על-ידי פסים כהים, נקודה זעירה במרכז כל קוטב וכן ריכוז של כתמים כהים יותר באזורים אחרים. הם משערים שאלה סוגים שונים של גזים קפואים ותרכובות נוספות.